דבר ראשון אני רוצה להודות לך על הספר. ואאי איזה ספר מהממממם. קראתי אותו ברצף, לא זזתי מהכיסא עד שסיימתי אותו. רוב הספר זו החוויה הקשה שאני עוברת. אני מאוד מקווה שאוכל לעבור את המשבר הזה.

אני לא יודעת מה לעשות זה מתסכל וקשה. הוא אהבת חיי מהילדות, אנחנו ביחד ואני ממש רוצה להילחם כדי שהוא יחזור להיות רק שלי. תעזרי לי בבקשה.

 אירית יקרה,

רציתי לומר לך תודה ענקית על הספר.

קראתי אותו בשקיקה. מעבר לסיפור שנותן מקום להזדהות ולגיטימיות לרגשות שלי, הכי הרבה הוא נתן לי מקום לתקווה.

אני נקרעת עם עצמי מה עלי לעשות לאחר הגילוי. האם להשאר ולרמוס את העקרונות שלי? להיות סמרטוט? גם אחרי שעקרונות אחרים כבר נרמסו ונשארתי? להלקח שוב כמובן מאליו?

או האם לעזוב? ולפורר את המשפחה, לעזוב את האיש שפעם אהבתי (ולא ברור לי אם עדיין אוהבת), את הילדים שהם כל עולמי, להיות בסטטוס ״גרושה״ ולהתמודד עם ככ הרבה.

והספר שלך הראה לי שאפשר אחרת, לשלב את האפשרויות. לא לקבל ולבלוע ולהבליג אלא להתחיל זוגיות חדשה ואחרת עם אותו בנאדם.

גיליתי את הבגידה לפני 4 חודשים. אנחנו בזוגיות 16 שנים ו-3 ילדים.

כל המושגים שכתבת "בערכת חירום" כמו הקרקע נשמטה ופצצה אטומית... אני לצערי הרב יודעת על מה מדובר. הזדהיתי ואני עדיין מזדהה עם רוב הדברים שכתבת.
אתמול בלילה "בלעתי את הספר שלך" אני מאוד מתחברת לזה שרשמת שעדיין אין מספיק מידע בנושא ושבאמת יש איזשהו קשר שתיקה. גם אני מחפשת לשמוע סיפורים שינחמו מעט את נפשי הפצועה.
אני יודעת שלא מעט נשים חוו את זה אבל לא איך הן התגברו ועל הצמיחה הצפויה (בתקווה).

עדיין רכבת הרים רגשית מטורפת צעד אחד קדימה ו-2 אחורה.
אני בחיים לא הייתי עצובה ומרוסקת ככה על אף שמי שיודע ומכיר אותי אומר, שאני חזקה בטירוף.. מבפנים אני שבר כלי.

בעלי רוצה ומוכן להילחם על הקשר שלנו הוא טוען שהוא אף פעם לא הפסיק לאהוב אותי, ועכשיו הוא מבין שעשה את טעות חייו.. הוא אומר שהוא בחר בדרך הכי מקולקלת "לתקן" את הקשר שלנו.

אני כבר לא צריכה להסביר לך שהכל כעת מבחינתי מוטל בספק ואין לי אמונה בו.

אני קרועה. רוצה לשקם, מצד אחד להיות איתו בעתיד, ומצד שני, אומרת לעצמי שהוא שעשה לי את זה, מה זה מעיד עליו כבן אדם? האם אני אי פעם אוכל להשלים עם מה שעשה ולסלוח לו בעתיד?